פרנקו ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א ואח'

פסק דין

רקע

לפניי מונחת תביעתן של הגב' נחמה פרנקו, ילידת שנת 1938 (להלן: "התובעת 2") ושל הגב' קורל וילמובסקי, ילידת שנת 1992 (להלן: "התובעת 3") לקבלת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים שארעה למר שמעיה פרנקו ז"ל, יליד שנת 1936 (להלן: "המנוח").

ביום 24.09.08 יצא המנוח מביתו ובמהלך חצייתו את הכביש, ברגל, התנגש בו רכב וגרם לפציעתו הקשה (להלן: "התאונה"). מר אורן בן ציון (להלן: "הנתבע 2") היה נהג הרכב הפוגע בזמנים הרלוונטיים לתאונה. כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") ביטחה את השימוש ברכב הנתבע 1 בזמנים הרלוונטיים לתאונה.

מספר חודשים לאחר קרות התאונה, ביום 19.07.09, נפטר המנוח מאירוע לבבי.

מטעם בית המשפט מונו מספר מומחים רפואיים, בכדי להעריך את הנכויות שנגרמו למנוח כתוצאה ישירה מהתאונה וגם בכדי לבדוק את שאלת הקשר סיבתי בין התאונה לפטירתו של המנוח.

בתחום כירורגיה אורתופדית, פרופ' מיכאל סודרי העריך כי המנוח סבל מ- 10% נכות רפואית צמיתה לפי סעיף 40(11) או סעיף 35(1)ב' מותאם, לתקנות המל"ל כתוצאה ישירה מהתאונה.

בתחום הנוירולוגיה, ד"ר דניאל גוטליב קבע לתובע 50% נכות צמיתה לפי סעיף 29(11) (מצב לאחר חבלת ראש כרונית) המפנה לסעיף 34 ה' (סימנים קליניים מובהקים וקבועים שאין בהם הפסקות, המגבילים את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה באופן ניכר).

עם זאת, ציין ד"ר גוטליב כי הוא אינו מוסמך בתחום התמחותו כנוירולוג לקבוע האם סיבת המוות הייתה דום לב משני לבעיה לבבית ואם כן מה היו תרומותיהן של המצוקה הנפשית והפסקת הטיפול באספירין לגרימת מותו כאשר ברקע קיימים אצל המנוח גורמי סיכון נוספים.

בתחום הרפואה הפנימית, מונה פרופ' מרדכי רביד שהגיע בחוות דעתו למסקנה כי אין קשר סיבתי בין התאונה לפטירתו של המנוח.

דיוני הוכחות בתיק התקיימו בימים 14.10.12, 01.11.12. מטעם התביעה העידו מר דן ריימר, ד"ר לינה ביגלמן, גב' רונית פרנקו והתובעת 3. מטעם ההגנה העיד רק האקטואר מר שי ספיר.

התביעה החלה את סיכומיה בעל-פה ביום 01.11.12, אולם לבסוף ביקשו הצדדים לסכם את טענותיהם בכתב.

התביעה הגישה סיכומיה ביום 08.11.12. ההגנה הגישה סיכומיה ביום 30.12.12. התביעה הגיבה על סיכומי ההגנה ביום 01.01.13.

לאחר קריאת סיכומי הצדדים, נתתי החלטה ביום 2.3.13 ולפיה, לא ראיתי לנכון לתת פסק דין, ללא הגעה לחקר האמת והשלמת התמונה בפניי, והוריתי על זימונו של מומחה בית המשפט פרופ' מרדכי רביד (להלן: "המומחה") לחקירה בבית המשפט על פי סמכותי על פי הדין (וראה לעניין זה אליעזר ריבלין תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים עמ' 711 ( מהד. 4 , 2012)).

חקירת פרופ' רביד נקבעה ליום 15.7.13 והצדדים השלימו את טענותיהם בעל פה באותו יום.

לאור הקשיים הרבים שהתגלו בניהול תיק זה, לרבות חוסר הנוחות שבסטייה ממסקנות מומחה בית המשפט, עשיתי ניסיונות מספר, כולל הפניית הצדדים להליך גישורי, בכדי שיגיעו להסדר מוסכם, אך לא צלחתי בכך. משכך, אין מנוס מלהכריע בסוגיה על פי הדין.

טענות הצדדים

השאלה המרכזית בתיק זה, שמשפיע ישירות על גובה וחישוב הפיצוי בגין התאונה נעוצה בקשר הסיבתי שבין התאונה למותו של המנוח, ובסוגיה זו ב"כ הצדדים ריכזו את מאמציהם לשכנע את בית המשפט.

ב"כ התובעים המלומדת טענה כי בעקבות התאונה למנוח הייתה פגיעה קשה בקוגניציה, היה לו קושי בלבקש ולקבל עזרה רפואית. בגלל הפגיעה בראש אסור היה לתת לו אספירין כטיפול מונע והוא סבל מתהליך הזדקנות מואץ שלפי המבחנים הקוגניטיביים שנערכו לו בביה"ח, הפכו אותו מאדם פעיל, אנרגטי ותוסס לשבר כלי, לאדם קשיש שלא מתפקד. בעניין זה תוקפת ב"כ התובעת את גישתו של המומחה לפיה הטיפול באספירין הוא "גחמה" של הקרדיולוגיים.

ב"כ התובעים הצביעה על קשר סיבתי המורכב מ- 5 גורמים שקיצרו תוחלת חיי המנוח: הגורם הראשון, פגיעה קוגניטיבית קשה ובלתי הפיכה, ירידה בתפקוד היום יומי, אי חזרה לאורח חיים קודם, ומצב כרוני של הצטברות נוזלים במעטפת המוח.